נמאס לכם לריב? אפשר ללמוד לריב אחרת

למה אנחנו רבים על כל דבר? ואיך CBT יכול לעזור לזוגיות

“אני רק רוצה שהוא יבין למה נפגעתי.”

“אני רק רוצה שהיא תקשיב עד הסוף.”

“לא אכפת לי מי צודק, אבל היא חייבת להבין מה באמת קרה.”

ואז מתחיל הריב.

לפעמים הוא מתחיל ממשהו קטן: הטלפון, הכלים בכיור, חלוקת המטלות, זמן עם חברים או החלטה שקשורה לילדים. אבל ברוב המקרים, הריב כבר מזמן אינו רק על הנושא עצמו.

כשכל אחד רוצה שיבינו אותו

בזמן ויכוח, כל אחד מבני הזוג מנסה להסביר למה נפגע, למה לא ראו אותו ולמה הצד השני פשוט לא מבין. אחד מסביר, השני מתקן, ואז מגיעים גם אירועים מהעבר.

בשלב מסוים כבר לא באמת מקשיבים. כל אחד מחכה לתור שלו להוכיח את הטענה שלו, והצורך להיות מובן הופך למאבק על מי צודק.

לפעמים מקור הקושי הוא גם בציפיות שלנו. אנחנו מגיעים לזוגיות עם תמונה פנימית של איך אהבה אמורה להיראות:

• אם היה לי יום קשה, הוא אמור לשאול.
• אם אני חשובה לה, היא אמורה לפנות לי זמן.
• אם הוא אוהב אותי, הוא אמור לדעת מה אני צריכה.

כשהמציאות אינה תואמת את התסריט שכתבנו בראש, אנחנו לא רק מתאכזבים. אנחנו נותנים לכך משמעות: “אם הוא לא עשה את זה, כנראה שאני לא חשובה לו.”

בין מה שקרה לבין הריב

כאן CBT יכול להיות כלי משמעותי בעבודה על זוגיות. אחד הדברים שנלמדים הוא לזהות את הרצף:

אירוע -> מחשבה ופרשנות -> רגש -> תגובה

לדוגמה, הוא מסתכל בטלפון בזמן שהיא מספרת לו משהו. העובדה היא שהוא הסתכל בטלפון, אבל הפרשנות יכולה להיות: “לא מעניין אותו מה שאני אומרת.”

הפרשנות הזו מעוררת עלבון וכעס, והתגובה עלולה להיות: “עזוב, ממילא אתה אף פעם לא מקשיב לי.” הוא שומע האשמה, מגיב בתסכול, ושניהם מקבלים לכאורה הוכחה למחשבות שלהם.

כך נוצר מעגל שמזין את עצמו.

המטרה אינה להפוך זוג לאנשים שלא רבים לעולם, ולא להחליט מי צודק. המטרה היא לזהות את הרגע שבו המוח מתחיל לבנות סיפור, לעצור ולבדוק:

• מה באמת קרה כאן?
• מה פירשתי?
• האם זו עובדה או פרשנות?
• מה אני מרגיש או מרגישה עכשיו?
• מה אני באמת צריך או צריכה מבן או בת הזוג?

לפעמים ההבדל בין ריב ארוך ומתיש לשיחה קצרה נמצא בכמה שניות האלה.

גם כשהזוגיות משתנה

המעבר להורות, עומס בעבודה, עייפות, כסף, אינטימיות, קשר עם המשפחה או חלוקת מטלות - כל אלה יכולים לשנות את האיזון בזוגיות. זוגות רבים מתמודדים בתקופות כאלה עם יותר קונפליקטים, פחות זמן זוגי ושינויים בקרבה.

אבל זה לא בהכרח אומר שהזוגיות התקלקלה. לפעמים היא פשוט זקוקה לכלים חדשים שמתאימים לחיים החדשים.

אפשר ללמוד להיות פגועים בלי לתקוף, כועסים בלי להשפיל, ולומר: “אני מתחיל או מתחילה להתעצבן. חשוב לי לדבר על זה, אבל לא ככה.”

זו אינה חולשה או ויתור. זו דרך אחרת לנהל את הרגע.

לא לנצח את בן או בת הזוג

כשאנחנו רבים עם האדם שאנחנו אוהבים, קל לשכוח שאנחנו באותה קבוצה. אם ניצחתי בוויכוח, אבל בן או בת הזוג יצאו ממנו מושפלים או רחוקים, מה באמת הרווחנו?

זוגיות טובה אינה זוגיות בלי קונפליקטים. היא זוגיות שבה יודעים לנהל אותם בלי שכל ויכוח יהפוך לאיום על הקשר.

בתהליך טיפולי אפשר לזהות דפוסים חוזרים, טריגרים ופרשנויות אוטומטיות, וללמוד לווסת את הרגש לפני שהשיחה מסלימה. אפשר ללמוד לדבר על צורך במקום להטיח האשמה.

במקום “את אף פעם לא רואה אותי”, אפשר לומר: “אני מרגיש שאני צריך ממך עכשיו קצת יותר נוכחות.”

במקום “לא אכפת לך ממני”, אפשר לומר: “כשזה קרה, פירשתי את זה כאילו אני לא מספיק חשובה לך.”

לא צריך לחכות לקצה

טיפול אינו חייב להתחיל רק כשכבר מדברים על פרידה. אם אתם מרגישים שאתם מנהלים שוב ושוב את אותו ריב, אם כל שיחה הופכת למאבק על מי צודק, או אם אתם אוהבים אבל עייפים מהאופן שבו אתם מדברים זה עם זו - ייתכן שלא חסרה לכם אהבה. ייתכן שחסרים לכם כלים.

לפעמים זוג לא צריך ללמוד לא לריב. הוא צריך ללמוד לריב אחרת, לחשוב אחרת, לפרש אחרת ובעיקר לעצור רגע לפני שההר הקטן הופך להר געש.